Down the rabbit hole
ראיתי את אוזניו הפרוותיות של השפן עם השעון המתקתק.
זיהיתי את צבע שמלתה של זו שעוד דקות ספורות תיחשף לעולם בו היא תשתנה בכל רגע.
ניסיתי למדוד את צעדי ההליכה של השניים, לאמוד את המרחק, לזהות את הכיוון...
הפעם המצפן של ה "Waze" לא היה מספיק מדויק. הוראותיו הקוליות נדמו, וה200 מטרים בהם הייתי צריכה לפנות ימינה, לעשות פרסה ולחשב את מסלולי מחדש, הפכו לצעידה מהירה, מלאת אדרנלין ומעט אובססיבית יש שהיו אומרים...
פשוט ישר... כמובן שפניתי שמאלה. חשבתי לצפות מהצד, ואז בלי כוונה, או אולי עם אחת כזו מלאה ומחושבת, נפלתי עם השניים אל תוך החור בקצה המנהרה.
והנפילה מהירה ומסחררת.
אלו שעקבתי אחריהם נעלמו כלא היו, ורק תקתוק השעון מהדהד בקצב אחיד.
תיק תק,תיק תק.
הדרך מהירה ואיטית, מסנוורת וברורה, מלחיצה ומרגיעה. חפצים סביבי מתעופפים, מזהירים מפני הבאות ואני? סקרנית ובעיקר עקשנית- לא מוותרת.
אאוצ'...!
מתחילה מהתחלה.
ככה בדיוק החלה הדרך שלי לפני יותר משנה.
אי שם שחגגתי עוד תאריך לקיומי, לעוד קמט (כן אלו קמטי הבעה – אני מחייכת הרבה!) שהצטרף לו, לעוד פחדים וחששות, לעוד הזדמנויות חדשות, לרגעים וחוויות, לעוד אנשים שיצאו ונכנסו לי לחיים.
אז איי שם כשגדלתי בשנה, העצמאות הפכה להיות שלי.
וזה אומר להתעורר בשעה שקבעתי, וללכת לעבודה שאין בה בוס...אה, נכון אני הבוס.
את כל הדיווחים, ההספקים, הבירוקרטיה ועוד מיני מטעמים השמורים לעצמאים אני חייבת ל...עצמי!
וזה מלחיץ ומאתגר ובא לי לשתות מהשיקוי ההוא שיגדיל אותי ואז יקטין, למצוא את האיזון הנכון, כזה שיראה לי את חיוכו המטורף של החתול כשהלילה ירד...
השנה שחלפה (בעצם שנה ועוד קצת...) הייתה מלאת תהפוכות ושינויים, לפעמים הם הפתיעו אותי כשממש לא הייתי מוכנה להם ולפעמים לקחתי את ההחלטה לשינוי בעצמי.
הנאות קטנות וגדולות, פחדים שדוחפים אותי להלחם בהם ולהוכיח לעצמי כל יום מחדש שאני נמצאת במקום הנכון.
מקום בו אני אוהבת לאפר ואני אוהבת איפור- המון איפור! כן אני מכורה למותגים (מודה!)
המקום בו מתקיים מפגש עם האנשים שנכנסים כל יום לחיי, במן אינטימיות שמתקיימת לה תוך דקות והיא זו המחברת אותי לכל אחת שבוחרת בי.
המקום שלי בו אני אוהבת, כל כך אוהבת: עיצוב, צבע, צורה, טקסטורה LESS IS MORE לא באמת יעבוד אצלי כנראה...אבל איפור טבעי עובד תמיד!.
המקום בו אני מרגישה הכי בבית: האהבה הגדולה שלי לאיור, קומיקס, מנגה ואנימה (מכורה!)
והמקום הכי הכי : המקום לאהוב את ליה ונועה האחייניות הקסומות שלי, לבבות, כוכבים ונצנצים (כמה קיצ' בבחורה אחת??)
המקום הזה שהוא רק שלי.
הצילומים של הצלמת עדי בן שושן המוכשרת!
